זה כבוד ועונג לי לכתוב לך מכתב זה מהחלל. הבוקר טסנו מעל ישראל, ראיתי בבירור את ירושלים ובזמן שהסתכלתי על בירתנו אמרתי תפילה אחת קטנה: שמע ישראל. אנחנו עובדים לטובת האנושות ומהחלל כל העולם שלנו נראה כיחידה אחת בלי גבולות, לכן אני רוצה לקרוא מלמעלה בואו נעבוד למען השלום ולמען חיים טובים יותר לכל אחד בעולם.
בישראל אפשר לדעת מאיזה דור אתה על ידי זיהוי המלחמה שאליה אתה מתכוון באומרך 'המלחמה' ללא תוספת שמה הפרטי. כשסבתי בתיה הייתה אומרת 'בזמן המלחמה' ונאנחת, היה ברור שהיא מתכוונת למה שהיא קראה 'המלחמה העולמית השנייה'. אמא מימי עד היום קוראת 'המלחמה' אך ורק למלחמת השחרור ולא לאף מלחמה אחרת. אנחנו, ילדי מלחמת העצמאות וקום המדינה, לחמנו כחיילים צעירים במלחמת ששת הימים, כקצינים במלחמת ההתשה וכמג"דים במלחמת לבנון הראשונה. אבל התואר 'המלחמה' שמור איתנו למלחמה אחת ויחידה, זו שעיצבה את דמותנו – מלחמת יום הכיפורים.
הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינם מהוות עדיין עם, אלא ערב רב ואבק אדם, ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים, הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה.
