בין אדם לאדמה

כאדמה, שרגביה, תלמיה וטל תחייתה

יזרו בקלילות יבולי צמיחתה,

כאדמה, ששורשיה עמוק חבויים בכפה

וניחוח טרי בנשמת אפה.

כאדמה, כשתשקנה – תצמח,

כשתדחנה – תדעך

וקורטוב של מגע

ירקידנה "האח"!

כאדם, שטל תחייתו –

המילה הטובה

וניצוץ תקוותו –

קורטוב אהבה,

שכמוה, כקסם,

מילת העידוד

בלעדיה, כמעט והולך לאיבוד.

ותרווה צימאונו

ותלמיו תחרוש

ותשקה את שחונו

ותפריח שממתו

ותצמיח פרותיו

ועתיד תקוותיו

אם תעשה כל זאת, למוטב –

הנך גנן שאין טובות מאדמותיו!