לא רק המחנך מחנך את הילדים אלא גם הילדים מחנכים את המחנך. מי שאינו יודע ללמוד מהילדים, מאבד את הקשר איתם, שוקע מהר בשיגרה, מנסה לפתור בעיות חינוכיות באורח שרירותי, וכופה על הילדים את החינוך הטוב, כביכול.
הרב שלימד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבינותי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל, אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו, ורגז – יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך; ודעתי קצרה.
לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים – זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה – לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ.
