זוכר את התמימות שלא תשוב עוד...

אני זוכר את ימי התֹם:

טיול שבת תמים ביער

ובאביב את פריחת הכלניות באדום.

האהבות התמימות של פעם

והחיזורים שאז היה להם טעם…

את החצב עם בוא הסתיו

ואת ריח הגשם הראשון.

ההפסקות בבית הספר עם צלצול הפעמון.

הרומנטיקה שנעלמה לה, הרעות והכנות…

פשטות רכה ותמימות של פעם שלא תשוב עוד לעולם…