שמירת הלשון במגילת אסתר

הלשון , כן זו שבפה שוכנת

היא ממש מסוכנת.

כבר באגדה על אברי הגוף, למדנו עד כמה היא חצופה,

איך את כל אברי הגוף היא שיגעה …

וכל זה כדי להוכיח בלי שום בושה

עד כמה היא הכי חשובה.

אם היא תחליט משהו לומר,

לא יעזור שום דבר…

במהלך לימוד המגילה לקראת פורים

גילינו עניין מאוד לא  נעים,

אותה לשון בימי אחשורוש והמן

הזיקה כמעט כל הזמן.

בכל פעם שפתח המן את פיו

לשון הרע זרע מסביב.

על עם מפוזר ומפורד הוא דיבר רעה

בעם היהודי הוא דיבר סרה.

אותם לא הכיר

וזמן לא הותיר כדי להסביר.

מיד הוציא צו הקורא בברור

להשמיד את העם ולא להשאיר אף פירור.

אבל המלך שנתו נדדה

הוא זכר למרדכי טובה

ומיד קרא להמן ואמר:

"מה מפריע לך עם זר?

עכשיו את מלותי אני לוקח בחזרה

ולא תתקיים שום השמדה."

"איך אתה עושה לי דבר כזה?" השיב המן

"הכנתי  הכל כבר… מ מ ז מ
ן…"

"לא משנה מה הכנת ולשם מה

לשונך החדה הטילה אימה.

ואני ברוב טיפשותי לך שמעתי

וחבל שמראש את כל העניין לא בדקתי…

אבל לא נורא, לא חשוב,

בלעדיך לא הייתי מפורסם ואהוב."

אז מה למדנו עתה

לשון הרע היתה אפילו במגילה.

ואנחנו? משתדלים

לשים לפינו מחסומים

לדבר בלשון נקיה ובמילים יפות

כי אנחנו יודעים מה הלשון יכולה לעשות…