פרידה לתמיד - הקדשה לאישה מיוחדת

לומר שלום,

אך לא באמת להיפרד…

לחשוב, הנה הכל נגמר,

אך לדעת כי יש גם מחר,

להקשיב, להרהר, להתגעגע…

להקשיב לאותו השקט, לשתיקה,

שנראית עכשיו כה מעיקה,

להרהר במה שהיה ושלא ישוב עוד,

להתגעגע לכל אותם רגעים קטנים,

רגעי החסד…

רגעים של משפחתיות גדולה,

של אישה גדולה מהחיים-

בענווה שלה ובשקט שלה,

כבשה את כולנו,

מיופיה ומבישוליה

התפעלנו כולנו.

בסבלנות שלה, בדאגה,

ידעה לאסוף את כולנו.

הפרידה הפתאומית

רק מוסיפה לכאב

הלב להאמין לזאת מסרב.

את הנעשה אין להשיב,

וזה מכאיב.

אומרים,

כי הזמן הוא הרופא הטוב ביותר,

אין זה נכון-

הזמן אינו משכיח ואינו מקהה הכאב,

אך הזמן מרחיב את הלב,

ועם חלוף הימים, החודשים , השנים,

הוא ייתן לאהבות חדשות אליו להיכנס,

או אז הכאב יקטן

ובמקומו ייתפסו אט אט רגעי חסד חדשים.

כל אותם רגעים

שכרגע כל כך חסרים…

את חסרה לנו כל כך!