עלילות ארדואן 

הוא בא אלינו מאחורה

כמיטב המסורת הטורקית,

הרי האנאליה באנטליה –

גם רווחת, גם חוקית ›

דפק לנו 'וואחד מַרְס'

והחליף את התפקידים

ישראל הפכה ל'עַרְס'

הערבים – לשֶׂה תמים ›

העולם חמור מבט

"אובייקטיבי" למהדרין

מתדיין על המשט

מרחם על אכזרין ›

גם ח"כית זועבי, מנציגי הל"ו

השתזפה טופלס על הסיפון

וכמו עזמי בשעתו, חצתה הקו

בלי קרם הגנה ובלי מצפון ›

כשבחורינו ירדו מֵחֶבֶל

עם רובה-צבע ואיפוק

זינק קין שוב על הבל

וּתקָפוֹ, אחוז דיבוק ›

או אז, טלית תכולה ושמה ארדואן

נזעק בשם כל בני עמו

ובדרך התעלם מארמניה וכורדיסטן

ומכל מעללי אביו ואמו ›

איך בתחילת מאה קודמת

טבחו בהם ללא רַחֵם

איך הצביעות גידים קורמת

ואין יוצא בה להילחם ›

ובאגן הלא מוגן

שנקרא מזרח תיכון

אין עושה סדר בבלגן

מה רְמִיָּה ומה נכון ›

כעת החוצפן תובע פיצוי

מאחורי כל מיקרופון

ובישראל הלב חצוי

איבדו כיוון, בלעו לשון ›

זה מדהים, אפילו מאגי

איך ת'מציאות עיוות ארדואן

זה אפילו יותר טראגי

מהקטע בין 'אניטה' ל'חואן' ›

רק אצלנו המון העם, ממשיך לחיות כמו בוואקום,

עוד דיל טורקי ולב נפעם, במחיר מעיל עור ורחת לוקום

ממשיך לרקוד "וַאלְס עם בַּשִׁיר" ומתנחם כמו סוף השיר:

"פתאום הקיץ תם, אך לא ייתם סיפור אהבתם".