ילדך גיבור, אמא

אמא,

ילדך נשלח לישון מוקדם מהרגיל,

הלוואי וזו בדיחה,

מי יתן וזה תרגיל.

נפשו מהלכת בבטחה ופניו לבן צחור,

לא ידע הוא עוד כאב

ולא יביט אחור.

הוא ישן שנת ישרים,

שנת גיבורים,

אשר בדרך זו,

אולי העדיפו ללכת רבים אחרים.

ילדך גיבור אמא,

ילדך הוא לדוגמא,

אך מחוץ תהילת שמו,

ובתוך ליבך ….דממה.

תוהה את אמא,

תוהה את שוב ושוב,

איך פגו הפכו להם נעורי שנות אור,

לקופסת אבן כבדה,

שעליה אותיות בשחור.

אך דעי לך זאת אמא,

כי על גודל כאבך האמיתי,

לא נוכל אנו לשער ולדעת,

על כמה תחפצי בחייו,

ועד כמה תרצי בו לגעת.

כפיר.

(מוקדש לזכרו של סמ"ר קובי אלגמיס, חבר לנשק, רובאית רותם גבעתי)