האביב בבוקר קם,
קצת עייף ומנומנם;
הוא הביט אל השמיים –
מה מוזר, טיפות של מים?
בניסן – כזה אי-סדר,
עוד מעט כבר ליל הסדר!
וכיצד יבוא החג,
כשישן עוד הפרג?
והשלג בחרמון,
והרוח בחלון?
קצת מפליא, חשב בקול,
מן הכיס הוציא מכחול,
עם תרמיל ועם צבעים –
חיש יצא אל הסלעים.
רקפות בלאט העיר,
צפרים לימד לשיר,
עננים השכיב לישון –
בצהוב צבע סביון.
כשהחג סוף-סוף הגיח,
לרגליו פרס שטיח,
ולחש בקול חביב:
חג שלי – חג האביב!