היי שלום פרח שלנו יקר

הזמן חולף וכולנו עדיין המומים והכאב כה נורא.

אומרים שהזמן מרפא – אך אותנו הוא יותר מדכא…

כי כעת אולי אנו מבינים ויותר מפנימים,

שלראות, לחוש ולהריח אותך

א י ן  א נ ו   י כ ו ל י ם   – ואנו כה מתגעגעים…

בליבנו הגוש בוער ועוד ועוד מחורר.

רוצים אותך איתנו פה, משתוקקים לשמוע אותך שוב צוחקת,

וכל אחד ואחת מאיתנו כל הזמן דואגת.

מהקטן ועד הגדול בסבלנות ורוך עם כולם מדברת, וכ"כ מעודדת ואוהבת.

וכעת, אנו כותבים ומסריטים לך מילות פרידה

והמשפחה, כולה, כה עצובה.

איתך – היינו כה מושלמים – וקשה שלא נראה אותך לעולמים…

אוהבים אותך ומתגעגעים עד עמקי הלב – וזה כ"כ כואב…

חושבים עלייך, הנפלאה והמסורה באדם, ולא נחדול מכך לעולם…

מקוים שטוב לך במרומים – "תהי נשמתך צרורה בצרור החיים".

אליך מפנים עינינו רבון העולמים- ותוהים

למה אותה מיהרת לחטוף אליך למרומים?

אך עמוק בליבנו אנו מבינים – שמלאך כמוה אין עוד רבים,

ואת, אחותי, כה השתוקקת, סוף סוף, לנשום עמוק ולנוח

ולמעלה דאגו לך למקום הבטוח…

קשה היה לך להחליט אם את הבית הבא תרכשי ליד החברות,

או ליד אמא, הגיסות והאחיות. לכן, הקלו עלייך שם למעלה

את הבחירה – ומצאו לך את הנחלה:

עם השקט שאהבת ורוח הים

כך תוכלי להיות ליד כולם ….

כי תמיד דאגת לא לקפח אף אחד, וכך כולנו מתחלקים בך

שווה בשווה, וביחד  !

נוחי על משכבך בשלום – והמשיכי לנו לחייך בחלום…

                                  
אוהבים וכה מתגעגעים

                                  
ומנסים לאחוז בחיים…