האיש ההוא- שאני שונא- העומד בהפגנות עם שלט: "מוות
לערבים",
הוא בעצם אותו בנאדם שאני אוהב- המגיש מימיה לשבוי מפני שגם הוא בנאדם.
והאיש ההוא- שאני שונא- שצובע את שמו על פסל בוינה,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב- שמלווה לי 50$ דולר באתונה,
רק בגלל שאני ישראלי.
והאיש ההוא- שאני שונא- שבשם ערכים דתיים, שהוא אפילו לא מבין,
תובע זכות על הפרת והחידקל,
הוא בעצם אותו האיש- שאני אוהב- שעומד לידי ביום הכיפורים
ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.
והאיש ההוא- שאני שונא- שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אלי,
הוא בעצם אותו האיש- שאני אוהב- שמבזבז יום שלם רק
בשביל להחזיר הביתה
את הילד של השכנים שאיבד את דרכו.
והאיש ההוא- שאני שונא- שקורא לי "אחי" למרות שהוא לא,
הוא בעצם אותו האיש- שאני אוהב- שאם ארצה או לא ארצה- הוא אחי.
כי זה מה שיש, ואתה חלק ממשהו ומעבר לכל ההבדלים, והצעקות, והעניינים,
המשהו הזה לא נורא כל כך ואם תרצה או לא תרצה המשהו הזה הוא גם אתה.