דרשה לבר/בת מצווה בנושא אור (מתאים לחנוכה או לנער/ה עם שם הקשור לאור)

"ויהי אור…" –

חשיבותו של הנר בימי קדם הייתה רבה. כדי להמחיש זאת, ננסה להעלות בדעתנו חיים
ללא אור החשמל. אז מתעצם ההבדל בין היום ללילה, בין הקיץ לבין החורף, והחושך
ואתו הפחד מהלא נודע הופכים לחלק בלתי נפרד מחיי האדם. אין להתפלא, אם כן, על
היות הנר אחד מכלי הבית המרכזיים.

הנרות בתחילת דרכם נראו כקערות אשר לשפתם נוסף קיפול, צביטה. כך לנר המלא בשמן
נוסף מקום לפתילה. סגנון כזה רווח בארץ ישראל מתקופת הברונזה ועד לתקופה
ההלניסטית. עם כיבושיו של אלכסנדר מוקדון נפוץ הנר ההלניסטי הסגור, אשר לו שני
חללים סגורים: האחד משמש כאגן השמן, ובשני – הקרוי פי הנר, הושחלה הפתילה.

מעניין לראות כיצד בתקופת החשמונאים בחרו היהודים לחזור ולהשתמש דווקא בנר
הקערה הקדום ולא בנר ההלניסטי הסגור, המקובל. כך, בתקופה זו צורת הנר היוותה
הצהרה כנגד התרבות היוונית, וביטאה את ייחודו של העם היהודי בארץ ישראל.    

אחד מהמעניינים והעתיקים שבעיטורי הנרות הוא סמל המנורה. המנורה הראשונה נוצרה
בידי בצלאל בן אורי, על פי הוראותיו של אלוקים בסיני, ודלקה תמיד במשכן. לאחר
שבנה שלמה את בית המקדש בירושלים, הציב בתוכו עשר מנורות זהב  בנוסף למנורת המשכן. כל אותן מנורות נעלמו עם
חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס.

כאשר שבו הגולים מבבל הם בנו מחדש את המקדש ויצרו את המנורה לפי התיאור שבספר
שמות. עקבותיה של המנורה נעלמו לאחר שצבאו הרומי של טיטוס החריב בשנת 70

לספירה את בית המקדש. שריד לה נותר בתבליט הידוע של שער טיטוס, בו היא מתוארת
נישאת על ידי הרומאים כסמל לניצחון על העם היהודי.

אולם דווקא מאז הפכה המנורה לסמל מרכזי בתרבות היהודית. היא עיטרה קירות
ופסיפסים בבתי כנסת, ארונות קבורה, תכשיטים וכמובן נרות חרס. לאחר חורבן בית
המקדש איגד בחובו סמל המנורה משמעויות רבות: זהו סמל המייצג את העבר המפואר של
עם ישראל מצד אחד, ומצד שני זהו סמל המישיר מבט אל העתיד בתקווה לחידוש ימינו
כקדם. אין פלא כי דמות המנורה נחקקה בזיכרון הקולקטיבי היהודי, ונישאה בלב העם
היהודי במשך 2000 שנות גלות. דמותה של המנורה ממשיכה לייצג אותנו גם היום.
בניגוד לתבליט הרומי המתאר את המנורה השבויה, מופיעה היום המנורה, גאה ומנצחת,
כסמל של מדינת ישראל.

בשל חשיבותו, קיבל גם הנר משמעויות רבות והפך לסמל מרכזי בתודעה
היהודית.

הנר המוחזק בידי ההולך ברחובות חשוכים ומאיר את דרכו משול לדבר ה' המאיר את
הדרך, כך בתהלים קי"ט פסוק ק"ה: "נר לרגלי דברך ואור
לנתיבתי".

המדרש מתאר את ההבדל בין ההליכה בלילה עם נר לבין הליכה בלא נר באופן ציורי:
"למה הרשעים דומין, למי שהיה מהלך בדרך ולא היה בידו נר, והוא נכשל באבן
ונפל, פגע באילן והכהו בפניו, מצא נחל ונפל לתוכו, לא היה יודע היכן הוא מהלך,
כך הרשעים רואין, אין להם

אורה, שנאמר 'דרך רשעים כאפלה', אבל הצדיקים דומין למי שהיה מהלך באפלה והנר

בידו, מצא אבן ומסתלק הימנו ולא נכשל בה, ראה אילן לא הכהו כלל" (מדרש
תהלים קי"ט)        

הנר משמש גם כסמל לעם ישראל, נרו של ה', השורד למרות הקשיים כמו שכתוב בשמואל
א' פרק ג' פסוק ג':  "ונר אלוהים
טרם יכבה". 

אחד הדימויים הידועים לנר מקביל בינו ובין חיי האדם, וביתר דיוק משווה בין הנר
ובין נשמת האדם. כך במשלי פרק כ' פסוק כ"ז: "נר ה' נשמת
אדם".

היום, כשמלאו לי 13/12 שנים, אני בר/ת מצווה ואחראי/ת למעשי. זהו יום מרגש בו
אני בוחן/נת את חיי, מקבל על עצמי את עול המצוות וכל הכרוך בכך. מלבד אלו זהו גם
יום בו אני מאחל לעצמי להיות כוח הגובר על מגבלות החומר. להיות כמו הנר הבודד
היכול להאיר לאנשים רבים. להיות בבחינת "נר אחד- נר למאה" (תלמוד
בבלי, שבת קכ"ב ע"א).

תודה רבה!

הדרשה נכתבה על ידי צוות מוזיאון
ארצות המקרא.