גלגל החיים - על נתינה וקבלה

אישה מבוגרת ישבה בבית הקפה לאכול ארוחה,

כאשר הבחינה במלצרית בהריון בחודש מתקדם.

"לא קשה לך להתמודד עם הריון בעבודה כל כך קשה?"

שאלה אותה.

"אין ברירה, מישהו צריך לשלם את החשבונות.

בעלי עובד קשה מאוד בתיקון מכוניות, אבל אין מספיק עבודה בימים אלו",
הסבירה המלצרית באדיבות.

לבה של האישה המבוגרת נצבט. "איך קוראים לך, יקירתי?"

"שמי רחל בן שמחון," השיבה המלצרית.

"שמי אסתר, וזה הטיפ שלך", אמרה המבוגרת.

רחל הביטה בתדהמה בערימת השטרות שהשאירה לה אסתר. "יש פה 5,000 שקל! זה
באמת מוגזם".

"מה שמוגזם זה שאת עובדת כשאת ממש לפני לידה. זה באמת מוגזם," השיבה
אסתר למלצרית המופתעת.

"אבל ל-מה?" שאלה רחל.

"כי את מזכירה לי את הבת שלי," ענתה אסתר בחיוך.

בדרכה הביתה, נתקעה אסתר בצד הדרך.

השעה היתה כבר מאוחרת.

הסוללה נגמרה לה בטלפון הסלולרי והיא כעסה על עצמה שלא הטעינה אותו לפני צאתה
לדרך ומעולם לא טרחה לקנות מטען למכונית. היא ישבה במכונית שלה, חוששת שיעצרו
טיפוסים מפוקפקים, והחלה לבכות.

לפתע עצרה מכונית בצד הדרך.

אדם יצא ממנה.

הוא נראה מלוכלך, עייף ואפילו, לא נעים לומר, קצת עני.

הוא הקיש בנימוס על החלון וסימן שהוא רוצה לסייע.

"איזה טיפשה אני," חשבה אסתר לעצמה,

"מדוע נתתי את המזומן שלי למלצרית?

הוא בטח מתכוון לסחוט ממני כל שקל".

לתדהמתה, הבחור ביצע את קסמיו, המנוע חזר לפעול.

"כמה אני חייבת לך?" שאלה אסתר בחשש.

"את מזכירה לי את אמא שלי עליה השלום,"

השיב הבחור.

"אני רק חושב מה היה קורה אילו היה היתה נתקעת בצד הדרך, בשעת לילה, עם
כל המטורפים פה. או שהיתה מזמינה שירות חילוץ שהיה עושק אותה. לא גברתי, לא אוכל
לקחת ממך אפילו לא אגורה".

אסתר נדהמה מטוב הלב של האיש.

"מה שמך?" שאלה.

"שמי אבי," ענה הבחור. "אבי בן שמחון".

אסתר פרצה בבכי. היא הבינה שהוא הוא המכונאי,

בעלה של רחל המלצרית.

"מה קרה גברתי?"

"אבא שלי ז"ל תמיד אמר לי שמה שאנחנו נותנים לעולם,

זה מה שחוזר אלינו חזרה. בתור צעירה זלזלתי בזה,

אבל עם השנים, הציניות פינתה מקום להקשבה,

והבנתי עד כמה זה נכון."

חצי שעה לאחר מכן, אבי בן שמחון המכונאי,

חזר הביתה ולמד גם הוא עד כמה אסתר צדקה,

כשאשתו סיפרה לו על גברת מבוגרת, שדומה לאמא שלו, שהשאירה לה טיפ ע"ס
5,000 שקל.