ברכה לתלמיד כיתה א' 

השנה נפתחה

בקול שמחה,

מהול בפחדים

של ימים ראשונים.

חבר אחד בחצר שאל בפליאה:

"מותר להוציא כדור בהפסקה?"

חברה עם צמה בצבע כתום

ענתה במהירות: "מה פתאום!"

אך המורה שלי

הסבירה בקול מרגיע מאוד,

שמותר ואפשר, רק כדור ספוג.

כולנו שמחנו

ויצאנו לשחק.

אך לפתע, נשמע הצלצול –

נגמרה ההפסקה

והגיע הזמן להיכנס לכיתה.

ישבתי ליד הילד עם החולצה הכחולה,

על השולחן קלמר ומחברת סגורה.

הבטתי לפתע סביבי

והבנתי שהנה אני

תלמיד בוגר ומבין,

תלמיד כיתה אל"ף, לא להאמין!

לאט לאט כל החששות

הסתדרו לי במחשבות,

אני כבר יודע היכן השירותים והחצר

ואפילו הכרתי חברה וחבר.

עוד צלצול קרב ובא

והמורה עכשיו אמרה:

"נתראה מחר",

שזה סימן מצוין

כי אמא מחכה לי בחוץ

עם אחי הקטן.